פורים מעבר לפינה

תן כתף, עצום את העיניים,
פורים לנו נשכח את הכל.
יש לך כאב, רמסהו ברגלים,
פתח את פיך ושירה בקול:

הה הה, הה הה, חפצנו נבצע,
נראה, נראה, נסים ונפלאות.
הה הה, הה הה, כולנו נשתגע
נשיר נרקוד על אף כל הצרות. 
אביגדור המאירי



יותר מחמישה חודשים לא הייתי פה. מקווה שזה לא יהיה הקצב הקבוע...
נעצבת למקרא סוף הפוסט הקודם, שנכתב בזמן בו ייחלנו לשנה ברוכה בגשם
עוד לא מאוחר. יש עוד חודש עד לבוא האביב. נמשיך לקוות...

לקראת שמחת פורים הממשמשת ובאה, הכנתי 6 עיצובים שונים של תגיות למשלוחי מנות. גודל כל תגית 5*9 ס"מ.
מוזמנים להוריד ולהשתמש. אשמח לקרוא בתגובות אם היה לכם לעזר...
אם יש שאלות או תקלות, אני פה בשמחה!

בע"ה זהו לא הפוסט האחרון  על פורים...

גשם גשם בוא...

סוכתי הסוכה...

סוכתי, הסוכה, 
נהדרת, ירוקה. 
לי, לי, לי - רק, רק, רק 
לי רק מחכה. 

מן הבוקר עד הליל 
היא עומדת לה בצל. 
לבושה היא עד הגג, 
מקושטת ליום חג

יעקב אורלנד

בית חדש, סוכה חדשה.

12 שנים גרנו בדירה חמודה בקומה שלישית, רוב השנה לא אמר איש צר לי המקום אבל בסוכות המצב היה שונה, היתה לנו סוכה באורך 2 מ' וברוחב 1.2 מ'

קטנטונת.

אני לא מגזימה, אפילו כיליתי כמה ימים בנסיון להעלות תמונות של הסוכה משנת 2006 שמצאתי אך ללא הצלחה.

אז איך מתחילים לבנות סוכה שגודלה פי כמה וכמה?

הלכתית כל מה שהיה נחוץ זה סכך כשר שכן היו לנו שני קירות וחצי בנויים כדת וכדין, אבל מה עם ההרגשה? והאינטימיות? והקישוטים?

אז ככה זה התחיל.

בד ערבי באורך 15 מ' מערוץ הבדים בחיפה שנקנה מאוחר מידי. יומיים לפני ערב חג.

הפך להיות שתי דפנות תפורות, עם איבקות (eyelet) בחיבור ידני להשחלה וקשירה של הדפנות לפרגולה 

וככה זה נראה תלוי...

השנה, מפאת חוסר בזמן, הלכנו על קישוטים קנויים ברובם בחסות מקס סטוק... התאהבתי בפירות התלויים...

השער לחצר שימש כמעט כשער לסוכה ולכן החלטנו להקביל את פני האורחים הרבים שפקדו את סוכתנו השנה כבר בכניסה לחצר.
השלט בהשראת הרעיון המעולה של נתנאלה, המגש ממקס סטוק, נצבע בצבע אקרילי ורוד בהיר ועליו הודבקו אותיות מדבקה צבעוניות מעץ. רק להסיר מהשקף ולמקם.

בדופן הכניסה לסוכה נתלה מובייל רימונים (מקס סטוק, אלא מה?)

ברקע, הגינה שלנו שהרבה בגללה נהניתי לשבת בסוכה השנה...

תקריב על המובייל, ווילון נוסף מהבד הערבי, הפעם תלוי על מוט בעזרת לולאות בד רחבות.

ולהיט השנה בכל הסוכות שלבעליהן יש גישה לרשת...

פונפונים מנייר משי, על פי ההדרכה הבהירה והמאירה של נתנאלה (שוב!)

אמנם לפני שנתיים עשיתי כאלה בדיוק לבר מצוה של בן של חברים ומשם גם שאריות הניירות, אבל להדרכה כזו כיפית אני תמיד מפרגנת... 

על הסורג מציץ לו עוד אגס, הפעם לא בצבע אקרילי כי אם מודבקת עליו מדבקת לוח גיר בצבע שחור...

 וילון נוסף, הפעם מבדי כותנה צבעוניים בצבעים שאני אוהבת...

סוכתנו הסוכה, מקושטת כל כך ליום חג, אבל החג עוד רגע נגמר...

הלילה ומחר, הושענא רבא, היום האחרון של חול המועד.

 "כי בהושענא רבה מקוימת חתימת שלושת הספרים ה פ ת ו ח י ם בראש השנה לפני הקב"ה, ו נ ח ת מ י ם ביום הכיפורים, ובהושענא רבה - תכלית הכפרה".

ביום האחרון של חול המועד סוכות נוהגים להרבות בבקשות ה"הושענות", ועל כן הוא נקרא "הושענא רבה". כמו כן, מקיימים בו מנהג נוסף, והוא "חיבוט ערבה" - אוגדים יחד חמשה ענפי ערבה, וחובטים אותם על הקרקע. מקורו של המנהג בבית המקדש, שם היו זוקפים ענפים ארוכים של ערבות על המזבח. יש מסבירים שהושענא רבה הוא היום האחרון שבו ניתן לתקן את מה שנגזר על האדם בראש השנה ויום כיפור, ורצונו להראות לריבונו של עולם כי בשל החרטה על מעשיו הרעים, נפשו חבוטה כמו ענפי הערבה.  על-פי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים: "ובחג [הסוכות] נידונים על המים (=הגשמים)" (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א משנה ב).  הרי זה עניינם המיוחד של "ערבי נחל", התלויים כל כך במים, לְרַצוֹת ולבקש על המים. יהי רצון שתהא כפרה שלמה לכל עם ישראל. חיים של שלום, בריאות, שמחה ושלווה. ושנה של גשמי ברכה.

ובגד חדש לחגים

"בין הקיץ לסתיו - 
חודש תשרי 
עם כל שנאהב 
בחודש תשרי. 
תפוח בדבש 
ותפוח על דגל 
ובגד חדש לחגים. 
כי ידוע הרי 
שחודש תשרי 
זהו חודש מאד חגיגי. 

בין הקיץ לסתיו - 
חודש תשרי 
עם כל שנאהב 
בחודש תשרי. 
חצב של תשרי, 
שרב של תשרי 
ויורה שמרטיב את הסכך. 
כי ידוע הרי 
שחודש תשרי 
זהו חודש מאד הפכפך...


פעמיים בשנה, בפסח ובראש השנה, מתחדשות הבנות שלי בבגד חגיגי.
טוב, נו... הרבה יותר מפעמיים, אבל בפעמיים האלה לא צריך נסיבות, החגים הם סיבה מספקת.
כשאמא שלהן לא מתעצלת אז היא גם תופרת בעצמה את הבגד החדש.
השנה אמא לא התעצלה, אבל גם לא הספיקה...
בערב חג הספקתי חצאיות תואמות לקטנות (שהושלמו עם שרוולון חדש, קנוי!) ולגדולות לא היה מה ללבוש... בעצם, אף פעם אין להן מה ללבוש...
אז הבטחתי להשתדל ולתפור להן עד סוכות. והצלחתי.
לפני שנתיים וחצי למדתי במכון יעל את קורס התפירה הבסיסי, לומדים שם לבנות גזרה מאפס ממש, בהתאמה למידות הגוף.
את השמלה הראשונה שלי תפרתי בגיל 15, ותפרתי עוד רבות מאז, אבל הקורס הזה הצליח לסגור לי את כל החורים שהיו לי בנושא כי את שיעורי התפירה המוקדמים שלי קיבלתי בצפיה רבת עניין בסבתא שלי, ולא בקורס מובנה.
הקורס הזה שידרג את היכולות שלי פלאים והסוד שלו הוא בפשטות. מרגע שאני נסגרת על מה בדיוק אני רוצה, תוך שעה יש שמלה מוכנה.
אז בהנתן לחץ של ערב חג, יכלתי לתפור לא יותר משמלות פשוטות. אך מבחירת הבדים ועד הוספת החגורה/תחרה/פרח, שתיהן יצאו מרוצות ומתרגשות.

השמלה של רחל (בת 8.5)

על עץ הפומלית בגינה

השמלה של אוריה (בת 12)

פס תחרה במפתח הצואר

הבד בהדפס גובלן

...בין הקיץ לסתיו - 
חודש תשרי 
עם כל שנאהב 
בחודש תשרי. 
ברכות של תשרי, 
סליחות של תשרי 
ובלחש עולה בקשה. 
כי ידוע הרי 
שבחודש תשרי 
מתחילה לי שנה חדשה."

דתיה בן דור


בתשרי מתחילה לי שנה חדשה וזוהי עבורי מידי שנה תקופה מאד מיוחדת.
זכיתי להיוולד ביום התפר בין שני חלקיו המיוחדים של חודש תשרי. בין הימים הנוראים המלווים בחרדת יום הדין, לבין ימי השמחה של סוכות, דרך שמחת בית השואבה, שמיני עצרת ושמחת תורה.
שתהיה שנה חדשה ונפלאה, שנה של בריאות, של גזרות טובות ושל שמחה.
תחל שנה וברכותיה.


*כצעד נוסף בעולם החדש עבורי הזה, הוספתי בבלוג אפשרות לקבלת עדכונים במייל.

חדר משלי או מתנת יומולדת...

מחר יש לי יום הולדת.
החלטתי להגשים לעצמי חלום...
לפני חצי שנה עברנו דירה, דירה יותר גדולה, מרווחת, עם חצר כיפית.
אבל במעבר איבדתי משהו שלאט לאט אני מבינה כמה חסר לי... היה לי חדר משלי...
חדר מבולגן כמו שרק אני יודעת (טוב, יש לי ממשיכת דרך  די מוצלחת) אבל ידעתי בדיוק היכן למצוא כל דבר.
חדר לכל חומרי היצירה שלי. חדר לשבת ולתפור בו בשקט כשבא לי קצת להתנתק מהמולת הבית.
חדר משלי.
ועכשיו אין לי, ואני מרגישה בחסרונו...
אז החלטתי לחבר בין השניים.
החלום להעז וחדר משלי...
אז הנה אני קופצת למים (כי זו מהות הקפיצה למים, להעז אעפ"י שלא בטוחים) ופותחת בלוג.
בלוג שהוא חדר משלי. חדר בשבילי. ואולי גם אשתף. נראה לי שכן...
מה יהיה פה?
עוד לא יודעת...
יצירה, השראה, בית, ילדים... מה שיבוא ויגרום למקום הזה להרגיש כמו בית. להיות יפה כמו בית. להיות מחבק כמו בית.
חדר שהוא בית. בית שהוא חדר.
חדר בשבילי...

מקוה להיות פה שוב בקרוב.

שיהיה גמר חתימה טובה לכל עם ישראל. בריאות ושמחת הלב.
וגאולה שלמה בקרוב!
רנית.